חד משמעית לא. החוק אוסר על "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". הסלון שלכם הוא "רשות היחיד" המובהקת ביותר. גם אם המצלמה מותקנת על שטח של השכן, ברגע שהיא חודרת למרחב הפרטי שלכם ומתעדת אתכם בביתכם, זוהי פגיעה חמורה בפרטיות. ניתן לדרוש את הזזת המצלמה ואף לתבוע פיצויים.

החוק אוסר על "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו". חוקר פרטי פועל תחת רישיון, אך הוא אינו מעל החוק. אם המעקב הופך ל"הטרדה" (למשל: צמידות מוגזמת, כניסה למרחב אישי, או מעקב שנועד להפחיד), זוהי עבירה. בתי המשפט קבעו כי זכותו של אדם "להיעזב לנפשו" גוברת גם על הרצון לאסוף ראיות להליך משפטי אם הדבר נעשה באופן פולשני מדי.

זוהי אינה האזנת סתר. לפי החוק בישראל, אם אתם צד לשיחה (כלומר, אתם מדברים או שמישהו פונה אליכם), מותר לכם להקליט אותה גם ללא ידיעת הצד השני. האזנת סתר אסורה היא רק כאשר אדם מקליט שיחה בין שני אנשים אחרים ("צד ג'") מבלי שאף אחד מהם נתן לכך הסכמה.

חוק הגנת הפרטיות אוסר על פרסום תצלום של אדם "בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". העובדה שהצילום נעשה במקום ציבורי (כמו מסיבה) לא נותנת אישור לפרסם אותו אם המטרה היא ביזוי. מעבר לכך, אם מדובר בתוכן בעל אופן מיני, זה עשוי להיחשב כעבירה פלילית תחת "חוק הסרטונים".

כן. החוק אוסר על "פרסום כתבה על ענייניו הפרטיים של אדם או על התנהגותו ברשות היחיד". גם אם המידע נכון (אמת בפרסום), הגנת הפרטיות שונה מחוק לשון הרע. בפרטיות, המידע לא חייב להיות שקרי כדי להיות אסור לפרסום. אם המידע עוסק בצנעת חייכם ואין בו עניין ציבורי משמעותי שמצדיק את החשיפה, מדובר בפגיעה בפרטיות.

החוק אוסר על "הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין או בהסכם". לגבי בעלי מקצוע מסוימים (רופאים, עורכי דין, פסיכולוגים), החובה היא קשיחה וקבועה בחוק. לגבי ספר, המקרה מורכב יותר כי אין "חובת סודיות" בחוק למקצוע זה, אך ניתן לטעון כי היתה כאן "הפרת חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם" – סעיף בחוק הגנת הפרטיות שמגן על מידע אישי שנמסר בנסיבות פרטיות.

לא. החוק אוסר על "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח". גם אם הצילום נעשה ברחוב (מקום ציבורי), העובדה שהעסק משתמש בדמותכם כדי להרוויח כסף מבלי לקבל את הסכמתכם (ובדרך כלל גם מבלי לשלם לכם דמי דוגמנות) מהווה עילה לתביעה כספית.